מה זה אומר, שיח?

המונח שיח נמצא בשימוש תדיר כיום ולעתים קרובות מעוטר בשם התואר "ציבור". מה זה בדיוק אמור להיות, שיח? ולמה אנחנו צריכים את זה?

מבחינה לשונית, המילה שיח מגיעה מלטינית וניתן לתרגם אותה כ"להסתובב". במדעי הרוח, השיח הוא שיטה מוגדרת להתמודדות עם נושאים. בדרך כלל, המילה משולה לעתים קרובות לדיון. אבל בעוד שהדיון מתייחס יותר לשיחה הפרטנית, השיח נראה לי כטיעון ארוך טווח שבו האדם האחר לא תמיד מוכר.

אחרי שהגדרנו את המילה, השאלה היא איך עובד השיח. מה בדיוק המשמעות של שיח בחיי היום יום או הציבוריים? האם יש שיטות שונות לשיח? האם חלקם טובים יותר מאחרים?

שיח יכול להתקיים בין הנפגעים, בדלתיים סגורות, בין מומחים, כמו גם בקרב המתעניינים או אפילו הציבור הרחב. השיח מתנהל בשיחה ישירה באמצעות קולנוע וטלוויזיה, עיתונות, מאמרים וספרים, הפגנות וגם באמצעות בחירות פוליטיות ולובי. כמובן שיש גם שיטות שאינן מבוססות על החוק, אבל אנחנו רוצים להשאיר אותן כאן.

מגוון האפשרויות לניהול שיח הוא מכריע. עם זאת, חשוב לדעת שאתה לא חייב לשלוט בכל השיטות ולא יכול להיות נוטה באותה מידה לכולן. לכל אחד יש את ההעדפות שלו ולכל אחד יש את הכישרון שלו, אז רובנו מגבילים את עצמנו אוטומטית לכמה שיטות שיח נבחרות. בעוד אדם אחד מרגיש בנוח במגע אישי, אחר מוצא את עצמו בתפקיד הפסיבי של צרכן מדיה. יש אנשים שחשוב להם להביע את דעתם על נושאים מסוימים בכל הזדמנות, בעוד שאחרים נוטים להתמקד במקרים שבהם נראה שהתנאים לטובתם.

לא פעם שמעתי שמערים על אופן השיח בצורה משפילה או מופחתת. זה כמעט אף פעם לא מועיל לעניין, אבל זו אחת מהשיטות הרבות להפוך את האדם האחר לאויב ובו בזמן להשתיק אותו. דוגמה לכך היא מה שנקרא דיונים בחדר אחורי. אנשים שטובים ומעדיפים את השיטה הזו של ניהול שיח זוכים לרוב להכפשה כלא דמוקרטית או לא שקופה. להיפך, מי שמחפש חילופי דברים ציבוריים ואינו חושש להביע אמיתות לא נעימות בקול רם מואשמים לעתים קרובות ב"כביסה מלוכלכת בשוק" או בהיותו מזהם. שניהם יכולים כמובן להיות אפשריים, אבל בבדיקה מדוקדקת הם בדרך כלל לא נכונים - וההאשמה אף פעם לא מועילה.

אלא שהחברה זקוקה לשתי השיטות כי בעיה אחת ניתנת לפתרון טוב יותר בדרך אחת ואת השנייה טוב יותר בדרך אחרת. בנוסף, נושאים או בעיות רבים מרוויחים מהדיון במספר ערוצים ושיטות על מנת לאפשר לכמה שיותר גישות להישמע בשיח. בואו נעבור על כמה שיטות של עימות:

השיחה האישית

היתרון בשיחה ישירה טמון כמובן במגע אישי ובמכלול התקשורת הבלתי מילולית העומדת לרשותנו. בנוסף, ניתן להעביר תכנים רגשיים בצורה טובה יותר ולכל המעורבים יש הרבה יותר הזדמנות להבין את המצב הכללי. החיסרון הוא שכאשר מדובר בנושאים מורכבים, ההקשר הכולל מתנדף לרוב במסגרת כזו. משתתפים בודדים בשיח מאבדים פעמים רבות את המעקב אחר הדברים בשיחות אישיות. (אל תשאלו אותי איך אני יודע את זה...) למרות שזה יכול להיות יתרון מבחינת דיון אסוציאטיבי, זה הרבה פעמים קשה. בנוסף, השיחה האישית מצריכה ידע ברמה הגבוהה ביותר ויכולת הרהור על המעורבים. אפילו רעיונות, מחשבות או עמדות הרסניות שלא נאמרו יכולים בקלות לחסום התקדמות ביחד בשיחה אישית.

דיון בקבוצות

רעיונות רבים חלים כאן באותו אופן כמו בשיחה אישית. קהל גדול יותר גורם לאנשים מסוימים ללכת מעבר לעצמם ולבדוק את התרומות שלהם בקפידה במיוחד לפני שהם מביעים אותן. אבל רגשות ותחושות של הכרה או היעדרה, פגיעות, אי תוקף יכולים להתחזק בקבוצה גדולה יותר. לכן, עוד יותר אמון נחוץ לדיונים בקבוצה.

תרומות מילוליות פורמליות

לחילופי הדברים הפורמליים בתרומות נפרדות, כמו בראיונות, בדיונים בפאנל או לעיתונות, יש יתרונות וחסרונות נוספים. כאן אפשר, בהבזק, להציג עמדה ללא הפרעה, להתייחס בשלווה להתנגדות ידועה או להכניס לדיון רצועות מחשבה חדשות, מבלי שהדבר יקשה על ידי הפרעות או התנהגות הרסנית. סוג זה של שיח דורש מידה מסוימת של שטף רטורי. היא מאפשרת הצגה ברורה של תהליכי חשיבה מורכבים ויכולה להוביל להכלה של רגשות ועמדות הרסניות. מצד שני, יש מרחק גדול יותר בין המשתתפים הבודדים בשיח והתכנים הרגשיים החשובים לא פחות יכולים להיעלם בקלות מאחורי פסאודו-אובייקטיביות. מאפיין שיכול להיות גם יתרון וגם חיסרון הוא שקהל גדול יותר דורש מידה מסוימת של אומץ, במיוחד לאמירות רלוונטיות אישית וטעונות רגשית.

פרסום רעיונות מורכבים

בכך אני מתכוון לתרומות לשיח המופיעים בצורה של ספרים, מאמרים או מסמכים רשמיים. היתרון הברור הוא שלכותבי מאמרים כאלה יש מספיק זמן ופנאי כדי להאיר היבטים שונים של רעיונותיהם, ובמידת הצורך לטפל בסתירות אפשריות. זה יכול להזמין אותנו לשקוע בעולם המחשבה של המחבר, מה שיכול להועיל מאוד להבנה הדדית. זוהי השיטה הקלה ביותר לתיעוד ולארכיון. לעתים קרובות יכול להיות מועיל ללמוד אמירה מספר פעמים (ואם צריך ביחד), מה שאפשר כאן. החיסרון הוא ניתוק מוחלט ממגע אישי, שיכול להשפיע לרעה על האותנטיות. לקוראים חסרי ניסיון, ישנה גם סכנה להחשיב טיעונים כקוהרנטיים וטובים משום שהם עומדים בהקשר הכולל מבלי להזכיר טיעוני נגד חשובים או אפילו לפסול אותם. עם זאת, ניתן להקל בקלות על היבט זה בעזרת תרגול. בנוסף, בדיקה מדוקדקת של המקור עוזרת גם נגד השפעה זו.

בחירות ומיונים אחרים.

שיח יכול להתנהל גם על ידי אנשים שמתקשרים או מצטרפים למובילי דעה מסוימים מבלי לתרום ישירות משלהם. היתרון בכך הוא שגם מי מאיתנו שאין לו ידע מעמיק או שאינו מושפע באופן ישיר מנושא השיח יכול לקחת חלק. החיסרון הוא כמובן שאנו מסתכנים לתת את קולנו ברשלנות לאנשים אחרים שאולי הם אמינים רק באופן שטחי או שיש להם כוונות שאינן ידועות לי. אולם בסך הכל, טוב שגם השיטה הזו קיימת, כי אף אחד מאיתנו לא בקיא באותה מידה בכל השאלות החשובות.

בתוך כל זה, הניסיון הוכיח שקל לתפוס את האחר כאויב ולהרגיש פגוע. לעתים קרובות אנו מגיבים לדברים שאינם נאמרים או שאינם מורגשים. אבל זה לא אמור למנוע מאיתנו לקחת חלק בשיח, כי כולנו בני אדם וכך אנחנו מתפקדים. אבל בחברה שלנו, השיח הוא הזרע שממנו צומח העתיד. כל רעיון, כל שינוי, כל חוק וכל אפשרות מתחילים בשיח שבו אנחנו לאט לאט מרגיעים זה את זה מי צריך מה, מה יכול לעשות מה ומה יכול לסבול מה. במקרה האידיאלי, התוצאה היא לרוב אוסף של שיקולים ופשרות (חדשים). אלו מאפשרים התפתחויות מבלי לחרוג מגבולות מי שעדיין לא מעוניין להמשיך בפיתוחים אלו. יחד עם זאת, מי שרוצה שינוי לא נמנע מלעבור בדרך לקראתו.

ההמלצה שלי היא להכיר ולפתח את היתרונות שלכם בשיח. זה יכול למנוע תסכול רב מכיוון שהוא מגן מפני בנייה בקצה הלא נכון ומאכזב ללא הרף ציפיות (שלכם ושל אחרים).

לדעתי, אין מה לפחד מהשיח, למרות שלפעמים זה לא קל להישאר הגרסה הטובה ביותר של עצמך או לסבול אחרים שלא. אבל שיח הם הנבט של כל התפתחות ולכן הם החבר הכי טוב שלנו בעולם משתנה בו אנשים רבים חשים ומביעים כיום את חוסר שביעות רצונם. בואו נזרוק את עצמנו למערכה, נרים את הקול בביטחון ואל נתייאש אם זה לא תמיד נשמע – גם האחרים מרגישים כך.